החלטה
בפני בית הדין בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), מנהלה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") ובעל מניות בה. זאת מאחר ולטענתו, כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגד הנתבע, אינו כולל את הטענה כי הנתבע הוא מעסיקו של התובע וסותר את הכלל לפיו חברה היא אישיות משפטית נפרדת.
התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הנתבע היה מעסיקו של התובע והתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. בנוסף, מפרטי הנתבעת עולה כי לחברה קיים חוב בגין אגרה לרשם החברות לתקופה של שלוש שנים וכן ארבעה שיעבודים על נכסי החברה (נספח א' לתגובה), ולכן קיים חשש כי הנתבעת לא תוכל לפרוע את חובותיה ולכן יש לבצע הרמת מסך.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתגובה לה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים להלן החלטתי.
הנחת היסוד בדיני חברות היא כי חברה היא ישות משפטית נפרדת מזו של בעלי מניותיה. הרמת מסך שמשמעה הטלת אחריות על בעלי המניות של החברה, היא תרופה קיצונית וחריג לכלל זה. תכליתה של הרמת המסך למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. על כן, הרמת מסך אינה מעשה שבשגרה ולשם קיומה על התובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה.
התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות. כפועל יוצא מכך, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם אף את שיקול דעתו של בית המשפט, שסמכותו להרים מסך הוגבלה רק לנסיבות בהן מתקיימת אחת החלופות של סעיף 6 לחוק (ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ, מיום 16.10.2005; ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ. וינבלט, מיום 20.9.2007).
סעיף 6 לאחר התיקון קובע, כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם ראה כי בנסיבות העניין נכון וצודק לעשות כן; כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת דין, או לקפח אדם, או כאשר צודק לבצע הרמת מסך, שכן היה יסוד להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה והיה בניהול זה משום נטילת סיכון בלתי סביר ביכולת החברה לפרוע את חובותיה.
יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד העובד בחברה לבין בעלי מניותיה של החברה אפשרית בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה.
המחלוקת בין הצדדים במקרה שלפנינו היא האם התובע הצביע על עילה הקיימת לו כנגד הנתבע, בעל מניות ומנהל הנתבעת. לאחר בחינת טענות הצדדים וכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה נפרדת העומדת לתובע כנגד הנתבע, כי אין נסיבות חריגות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבע וחיובו באופן אישי, ועל כן, דין הבקשה לסילוק התביעה נגדו להתקבל.
בכתב התביעה התובע אינו מציין כי הנתבע היה מעסיקו של התובע, או כי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. לא תוארה כל התחייבות אישית של הנתבע כלפי התובע.
תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי בית הדין ימחוק על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה, מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567).
במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה, על בית הדין לשאול בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו, האם יוכל לזכות בתביעתו. בית הדין נדרש ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312).
במקרה שלפנינו, התובע לא ציין בכתב התביעה כי תביעתו כנגד הנתבע מבוססת על הדוקטרינה של "הרמת מסך ההתאגדות", מעבר לכך, אין בכתב התביעה כל נימוק עובדתי או משפטי שיש בו כדי לקיים את תנאי סעיף 6 לחוק החברות. התובע אינו טוען בכתב התביעה כי הנתבע היה מעסיקו וכי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד. מלבד אזכורו של הנתבע בסעיף 1 לכתב התביעה לפיה הוא בעל מניות ומנהל החברה, לא צויין שמו כלל. לא תוארה כל התחייבות אישית של הנתבעת כלפי התובע. התובע לא טען בכתב התביעה כי הנתבע עושה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה, כי הנתבע הקים את החברה למטרת תרמית, ערבב נכסים או רוקן את החברה מנכסיה. התובע טען בתגובתו כי קיים חשש שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה אולם לא הביא כל ראיה או מסמך לתמיכה בטענתו זו, ולא ציין כלל עניין זה בכתב התביעה. אין די בחוב לרשם החברות עקב אי תשלום אגרה. הרמת מסך מחייבת הנחת תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה על מנת להוכיח שבעל מניות עשה שימוש לרעה באישיותה הנפרדת של החברה, ואילו כתב התביעה שלפנינו אינו כולל עילה או טענה מפורשת מכוחה מבקש התובע להרים את מסך ההתאגדות, בהסתמך על אחת העילות המנויות בסעיף 6 של חוק החברות.
על כן, העובדה לפיה כי הנתבע הוא מנהל החברה ובעל מניותיה, אינה הופכת אותו למעבידו של התובע ואין בכוחה בלבד כדי להרים את מסך ההתאגדות.
מחיקה על הסף של תובענה מחמת העדר עילה היא אמצעי קיצוני וניתן בבית הדין ביד קמוצה ובמשורה. אולם בענייננו משלא פורטה ולא נטענה כל עילה כנגד הנתבע להרמת מסך או ייחוס אחריות אישית על פי הדין החל, אין מקום להותיר את התביעה כנגד הנתבע 2 על כנה.
סוף דבר - התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית והמשך ההליך ידון ביחס לנתבעת 1 בלבד.
שאלת הוצאות בקשה זו תישקל בסיום ההליך.
ניתנה היום, ל סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.